שלחתי מייל לבוגר הצעיר, ואני מקווה מאוד לקבל את התייחסותו לעניין בימים הקרובים. חשוב לי לציין שלצד הכסא הוצג גם סקטבורד קרוב בגישתו, וכי הוא חקר פיקסליזציה שיוצרת מבניות והציג את כלל תהליך העבודה כך שהמקוריות שלו איננה עומדת בספק, אלא רק הדימיון בין הכסאות עורר את סקרנותי.
מערכת של שלדות עץ ונייר עטיפה נצמד.
מוק-אפים (דגמים בלבד) למערכות ישיבה ציבוריות. מימין - ספסל בעיצוב מודרניסטי, משמאל ספסל עם ספריה מובנית.
כסא בעל יכולת הפרדה מודולרית לדירות קטנטנות.
כסא מקרמיקה.
שפע של כסאות נוספים בפינטרסט
מוזמנים לקרוא, לשתף וגם ליצור קשר בפייסבוק
טכניקות, תפיסת חפץ במרחב וייצור נרחב ושיטתי - כלל המאפיינים הללו הופכים להיות חוקי המשחק החדשים בעיצוב כסאות. כבר לא מדובר רק בחפץ יפה, זה ברור - מדובר בחפץ שכל מרכיביו אסטתיים, הגיוניים.
מיכאל ברוייר משלב שני חומרים קיימים - רצועות עור\לבד, ואת הפרופילים העגולים (מוטות) מצופי כרום שפיתח מארט סטאם.
התוצאה - עכשיוית להפליא - כסא B3.
היתרונות שהוא זיהה - חומר קל, בעל יכולת יציבות גבוהה ויכולת כיפוף ופיתול מתאימים בדיוק לסגנון הרלוונטי לתקופתו. השילוב עם רצועות מייצר קונסטרוקציה חזקה להפליא ובאותה העת - כסא לאונג' נוח מאד.
ברוייר היה מעצב נפלא. יש לו כמהוכמה אייטמים ומבנים משמעותיים, רובם בהשפעה ברורה של תנועות חזקות בזרם העולמי- הסגנון הבין לאומי (באוהאוס).
אפשר לראות בפרופיל הכסא בבירור את המבנה הריבועי הטהור, את המשולש ישר הזוית, את המשחק הקומפוזיציוני בין קו ומשטח - נעים מאד לעין להתבונן בכסא. חלק מיתרונות השימוש באלמנטים בסיסיים-גאומטריים הוא ביכולת להעניק המון כח לכל אחת מהצורות. משטחי המלבן של הרצועות והיחסים ביניהם מאוזנים להפליא.
מרסל, מרצה בבית הספר הגרמני לעיצוב בדסאו, הקדיש את הכסא (וגרסא מותאמת אישית) לקולגה וידידו וסילי קנדינסקי, הצייר המפורסם והשם דבק במודל.
אומנים גדולים, מפרסמים זה את זה, מסתבר.
הכסא שווק על ידי חברת טונט תחילה, ולאחר כמה סבבים וזכויות הפצה, הועבר לייצורה של חברת קנול הניו יורקית (מייצרת רהיטים של מיס ואן דה רוהה, פראנק גרי ופלורנס קנול). כיום תוקף זכויות היוצרים פג והוא נמכר גם במאתיים פאונד - מחיר לא רע עבור פיסת קלאסיקה.
ברוייר מעצב גם גרסא מתקפלת של הכסא, בעיניי נחותה משמעותית בחלקה העליון והגס, אבל מעניין שהרגליים בתצורת איקס מזכירות מאוד את אחד מהכסאות הבאים שלנו - כסא ברצלונה.
הכסא מגלם תכונה באוהאוסית עליונה - "מינימקס". היכולת לייצר ממינימום החומר את מקסימום האפקט. גאונות העיצוב היא בשילוב החומרי, בבחירת משטחי הצבע הנעימים (הכסא שווק תחילה בשחור, לבן וגווני חום) ובמפגש המאד חם בינהם. החללים הנגטיביים - ה"מרווחים" מאפשרים למערכת לנשום ולהרגיש קל. המילה "מינימליזם" שואפת להופיע שוב - אבל הכוונה לא הייתה לצמצם פרטים מיותרים כפי שעשה ריטוולד ב"זיג-זג" אלא למצוא מלכתחילה קומפוזיציה שלמרות המורכבות שלה, מרגישה אורגנית.
כתוצאה מאלה - הכסא נראה מדהים בחללים שדומים לו - פתוחים, מאווררים, נטולי קישוטיות.
אם הייתי צריך לאמר דבר אחד "כנגד" הכסא - הוא חסר חוש הומור. מדובר בכסא רציני לחלוטין, שמופיע במקומות רשמיים, ומשרה אווירה של ביזנס.
אולי הצילום הזה מצליח לתפוס את הרצינות הזו במקום מסויים של סאדו, של עור ומתכת כחומרים גסים.
הקשיחות הזו מנעה ממנו הצלחה מסחרית לעומת כסאות אחרים שמופיעים בבלוג, אבל הגישה החדשנית שלו בהחלט מצדיקה את מקומו בפנתאון העילית של עיצוב כסאות.
אם יוצא לכם להגיע למוזיאון תל אביב, גשו לחלק החדש וחפשו את הספריה. בכניסה נמצאים כמה כסאות וסילי, ממתינים שמישהו יאזור אומץ ויתיישב על סימבול המודרניזם.
קוייק-כסא - מהיום הבלוג ילווה בפינטרסט, בו ניתן לראות את מיטב הכסאות ברשת בהם ניתקלתי. מוזמנים לעקוב!
רגע של בלשנות - רובנו מחפשים ברשת באנגלית, אלא אם כן מדובר בעסק מקומי, זמר או רחוב, אולי. ההבדל בכמות ואיכות התוצאות ברור לכולנו כשצריך מידע מקיף על עניין מסויים.
בעיניי תוצאות חיפוש גם מבטאים דעות, השקפות עולם והתייחסות רחבה יותר למושגים, ובמיוחד בחיפוש תמונה (שהרי תמונה אחת שווה...).
הדוגמא של כסאות לעומת chairs, ממחישה היטב את כוונתי.
שני החיפושים הורצו בgoogle.co.il ללא שום הגדרת גודל תמונה וכו'.
עוד בהמשך השבוע - מרסל ברוייר, "כסא=מקום" וכסאות רחוב, כמו גם כמה כסאות מדהימים מתערוכת הבוגרים האחרונה בשנקר - מי שעוד לא ביקר, ניתן למצוא את כל הפרטים על כל תערוכות מוסדות העיצוב כאן.
השנה היא 1926, והאדריכל ומעצב מארט סטאם (Mart Stam) מתחיל לשחק ולבדוק צינורות מתכת מצופים בכדי ליצור כסא פורץ דרך בגישתו - כסא המבוסס על עקרון קנטילבר Cantilever . עקרון זה משתמש בנקודת תמיכה אחת שמייצבת את הקונסטרוקציה בזכות עקרונות פיזיקליים של קשיחות וגמישות החומר וחלוקת משקל בתוך המערכת - עקרון זה הושאל מעולמות ארכיטקטוניים ובא לידי ביטוי בהיפרדות מהרגליים האחוריות בכסא.
הכסאות, גם וללא תמיכות יד יוצרו לראשונה בשטוטגרט ובהמשך נרכש הדגם על ידי מיודענו מיכאל טונט
הדגם, שהיווה השראה ראשנית גם למרסל ברוייר ומיס ואן דה רוהה (עוד עליהם בהמשך), השפיע גם על ריטוולד לזנוח את גישת הצבע ולעבור לטפל בצורניות, קומפוזיציה ונוכחות בחלל באופן חדיש לגמרי.
אם סטאם התייחס לעקרונות הפיזיקליים המורכבים ליצירת כסא די "משרדי" ופשוט, הרי ריטוולד נעזר בהן לכדי עיצוב כסא בעל מראה אייקוני בלתי נשכח.
ארבע פלטות עץ דבדבן ושתי מוטות תומכה מייצרים איזון מושלם
המחברים הם כמובן החלק המעניין שמאפשר את המערכת הזו, והם מתוחכמים מחשבתית למרות שכבר היו מקובלים בעולמות נגרות ובניין. "זנב-סנונית" בעברית, או dovetail joint באנגלית, נקרא כך על שם המראה הציפורי של הגימורים.
החיבור המוצלח בא לידי ביטוי בחלק הגבי, ואילו האלכסונים נוצרים על ידי מוט משולש ומערכת דיבלים פנימית.
מחבר חכם שמשתלב באופן בגריעה אינטגרטיבית ודיבלים מחזקים לסירוגין
חתיך סכמטי מגלה את כלל המערכת
המחשבה המקורית שהובילה את העיצוב של חריט הייתה שימוש בחומר אחד, המשכי וקבוע שיהיה חלק גאומטרי אורגני בחלל שהוא תופס. האמת שהוא הציע את הכסף גם כשולחן צד, אבל הנטייה הטבעית לרצות לבדוק את כוחו של הכסא לשאת את משקל הגוף כנראה הכריעה לטובת שימושיותו ככסא.
הזיג-זג מתחיל לדמות לנו "מודרניות". יש בו משהו מכסא הבאר - אותו אלכסון שנותן לרגליים לנוע באופן אורגונומי אחורנית. הזווית של התומכה האחורית היא של 90 מעלות - משענת קלה בלבד - כלומר שוב, בדומה לכסא אדום-כחול ריטוולד כופה עלינו ערנות ויציבות כשאנחנו רוצים להנות מכסא שלו.
האלכסון הדינמי לעומת המשטחים המקבילים נשאר נאמן לעקרונות ה"דה סטיל", ובוחן במינימליות חומרית שרטוט כמעט דו מימדי של Z. כמה מעט צריך בשביל לשבת. הרבה לפני הפאבליון בברצלונה של ואן דה רוהה, יוצר כאן לראשונה ריטוולד גישה מפשטת ומסננת של less is more. אם הציבור רגיל שכסא זה כסא זה כסא, ריטוולד מכה את העולם, בפעם השניה ברציפות, בשינוי מחשבה מהותי על מה הוא עיצוב, מה הוא רהיט וכיצד הוא משתלב ומתכתב עם החלל שסביבו.
חלל בעיצובו של ראמון דה אבאדאל בספרד. הכסא נותן מראה נקי מאוד שממשיך את הקוים הטבעיים של הרצפה והקירות וניתן להצמידו לשולחן לצמצום המקום שהוא תופס.
את השפעות הכסא אנחנו רואים דרך כסאות מפורסמים אחרים בהיסטוריה, כגון הפאנטון, שאף שאף, בדומה לריטוולד, לשימוש חומרי ורציץ אחד, אולם השתמש בפלסטיק ויציקה - שימושים מודרניים שהתאפשרו בשנות השישים-שבעים.
גם כסא במבו bamboo מנצל גמישות חומרית לייצור מערכת מבנית דומה, אך בעלת גימורים רכים (ומתחנפים) יותר.
מעצבת העל זאהא חאדיד, ייצרה את אחד מכסאות מחווה היפים בעיניי עבור סאואיה מורוני.
z-chair ממתכת משוייפת ביציקה אחת, תוך שמירת דינמיזם וקוויות בעבודה שהיא אומנות לפחות כפי שהיא עיצוב.
וריאציה מצועצעת יותר של קטרינה סוקולובה גם כאן, ועוד עיבוד פוטוריסטי של ברוס גריי .
תהליך הייצור וההרכה המלא , היום בבלעדיות של חברת קאסינה, מפורט במלואו כאן.
השחרור המחשבתי, תחומי העניין וההחלטות המודעות שקיבל ריטוולד בתהליכי העבודה שלו מבדילים אותו מהרבה מעצבים בני תקופתו. הוא ללא ספק "הזניק" את המראה המודרני קדימה, ובשנים של פיתוח טכנולוגי בעקבות המלחמות, הצליח לנצל מחברים ורעיונות מעולמות שונים לבנייה ועיצוב של דגמי כסאות שקוראים תיגר על התפיסה הפשטנית שהייתה מקובלת עד אז.
הסופרימטיבים והקונסטרוקטיביסטים שעמדו בפתח, ובמקביל המינימליזם הארופאי\אמריקאי יקחו את עולם העיצוב למקומות שנראים עד היום בחנויות פופולריות כגון האביטאט, פרימיטיב, סוהו וכו' - אבל ללא ספק ריטוולד תופס את המקום הראשוני בהיסטוריה של עיצוב כסאות בזכות עיצוב מינימליסטי ומהודק כל כך.
אחד הנושאים ששהעסיקו אותי כשהתחלתי לחשוב על הבלוג הזה הוא אלו סוגי כסאות אני בכלל אסקור - חלוקה לכלל הסוגים הרי כמעט בלתי אפשרית. איך אפשר להגדיר כסא? מתקן ישיבה? משטח, תומכה וארבע רגליים? חפץ נוחות? חפץ נוי אסטתי? חפץ תלת מימדי אבסטרקטי או פונקציונלי - כל הוריאציות האלו הופרכו בשלב זה או אחר. היום אפשר בכלל להתייחס לכסא כאל מושג קונספטואלי, מבלי שהוא בכלל ישמש מישהו אי פעם.
אז כן, כל סוגי הכסאות יכנסו, ובמקרה הזה אדון בכסא-ספה המתועד הראשון של ריטוולד בהשפעת "דה סטיל".
הכסא החל במצב הבא
אם את כסא מספר 14 הרכיבו 6 חלקים בלבד, כאן ישנו ריבוי של 17 יחידות עץ תקניות, מהסוג שניתן למצוא עד היום בכל חנות עץ ונגריה.
אין לו חידוש או ייחוד לעומת תפיסות ישנות יותר של כסאות, אבל ההפשטה, הויתור על ריפוד, המאסה הקלה למראה והזוויות הברורות ניתנות לייחוס כאל "שלד" של מבנה כורסא קלאסי.
לצורך העניין, ספה נוחה של סבתא באמת נראית דומה מואד, אבל אף אחד לא חשף את החלק הפנימי, כמעין מערכת חתכים דמיונית שהורכבה מחדש.
מבנה ספה קלאסית
ובכל זאת משהו משמעותי קרה בדרך.
ריטוולד, הולנדי שנולד ב1888, מצטרף לזרם ההולנדי המקביל לבאוהאוס הגרמני (או אם תרצפו, "הסגנון הבין-לאומי").
לתנועה האומנותית, שהיום קוראים לו בטעות "פיט מונדריאן" בעצם היה כותרת רחבה יותר - "דה סטיל".
צמצום, ניקיון, מפגש בין משטחים וצבעי בסיס רבי תעוזה הם עיקר הסיגנון שנראה בעבודות של אומני הזרם, בינהם הצייר תאו ואן דויסברג, הפסל ג'ורג'ס ואן טונגרלו והארכיטקט יאן וילס (שעיצב את האצטדיון האולימפי של 1928 באמסטרדם).
השפעתם של האמנים הללו הייתה בעיקר בכך ש...ישבו על הכסא של חריט, והשפיעו עליו לצבוע אותו, 6 שנים לאחר הגרסאות הראשוניות.
אם בגרסתו הלבנה נראה הכסא מאוד "ספרטני", לאנשים שאוהבים להרגיש נוקשות של עץ (חובבי ספסלים, מזרנים קשים במיטה, ויסקי מר... מצטיירת דמות לנגד עינינו), הרי שהכסא הצבוע היה נועז, אמיץ, חתרני. החזקה שלו הייתה "סטייטמנט" של מודרניסטיות, הכרזה על אומנות כחלק מחיים פרקטיים כקונטרה לנעימות ולנוחות. מניפסט ממש.
כסא "אדום-כחול"
ושוב בהשוואה לכורסא שמצאתי ברחוב רק לפני מספר שעות
המנגנון הבסיסי שם, אבל הצבע הוא כל המשחק מה"נעים" ו"חם" הטקסטוריאלי של הבד.
הזוויות שאיתם מתחיל לשחק ריטוולד בעבודתו על הכסא הן ככל הנראה ההכנה לקראת הכסא הבא שבו אעסוק - כסא זיגזג.
את המבניות המסודרת והיחסים ניתן לראות בחתך פשוט
הנקודות הצהובות, מוכרות לנו מאולם של החזר אור, אזהרה ושימת לב מהוות נקודות קיצון, אזורים שבהם העץ נחתך ורומזות על גסות החומר. הכניסה של המשטח האדום מתחת לגובה המשטח הכחול נותנת פרופורציה נכונה של המערכת, וכל החתך נותן תחושת דינמיות וכוח שמשלימה את ערכי צבעי היסוד.
טייק-אופים על הכסא ניתן לראות בכל מיני עולמות תוכן שנעזרים בתחושה שהכסא משרה על החלל.
עבודת הגמר של מארטן באס בודקת דגמי כסאות קלאסיים במצב שרוף. מפתיע לראות כמה שהשלדה הזו משמרת את האיכויות שלה בכל טיפול חיצוני.
גרסא מעט משועשת וקלילה יותר מדגישה את אלמנט הצבע בחתיכות לגו.
השפעתו של ריטוולד עצומה. פאראפראזות מבוצעות עד היום, והאינטרנט מלא עבודות מבוססות הכסא. בין המעצבים המודרניסטים המושפעים ביותר מריטוולד ניתן מצוא את דונאלד ג'אד, מנימיליסט אמריקאי (אף כי ודאי יתנגד להגדרה הזו). ג'אד בעצמו עיצב מספר כסאות נפלאים, ובספריו מציין כמה הושפע מהניקיון הבסיסי של חריט.
צבעוניות, מבניות והבלטה של חלקי כסא נראים כאן, והאור וצל מדמים את הזווית הגבית.
הדיון שמעלה ריטוולד משגר את הכסא למימדים התאורטיים של העיצוב.
מה תפקידה של כורסא? כנראה שרובנו נרצה בנחמה הנעימה שלה, מדמיינים ספר, ספל קפה ותאורה מתאימה. המורכבות של הכסא מעמידה אתגר למושגים של נוחות, מרגוע והרפייה ונוצרת סיטואציה מעניינת שבה הכסא מפעיל באופן אקטיבי יושב מיושר, ערני וחד.
התכונות הללו קיימות גם בגרסת כסא לתינוק עומד, מלחיצה למדי, ואולי עוד יותר בהמחשה של התינוק.
ההגבלה שלו מועברת גם על ידי מעצבי תקשורת חזותית כגון כריסטוף בושל
חריט לא חשב לייצר כסאות יקרים. הוא ניסה ליצור כסאות מעניינים ופותחי אופקים, שמשנים את מצב תודעתנו כשאנו ניגש אליהם. "אני מצוי באופן קבוע" אמר ריטוולד "ברעיון המופלא של גירוי התודעה".
סגנון מחשבה זה הפך אותו לאחד מגדולי זרם הסטיל, גורם השפעה של אדריכלות בת זמנו ועזר להביא את האומנות האבסטרקטית ההולנדית לקדמת הבמה של תחילת המאה העשרים.
ניתן להתעדכן על פוסטים חדשים בהרשמה.
אתם מוזמנים להגיב, לשתף ולעקוב אחריי גם בפייסבוק .
כסא טונט (כסא מספר 14) של מיכאל טונט מיוחס כפריצת דרך.
הכסא, בן למעלה ממאה שנים עדיין נראה ברחובות תל אביב ובבתי הקפה - והוא נראה כאילו יש בו משהו מוכר וברור מאליו. פשטות, ניקיון ודקורטיביות שנובעת מהטכנולוגיה פורצת הדרך ממנה נולד - שימוש בדבק וחתיכות עץ מוקצעות בפרס חם לתוך יציקות.
אבל אין דבר כזה יש מאין. לכל דבר נדרש תהליך, וכל כסא בונה כבר את הכסא הבא.
ההצלחה הראשונית של המפעל הקטן של יליד בופארד, ריינלאנד הייתה וריאציה של כסאות ששימשו את הפיתוח החדיש ושילבו מוטיב מרכזי חוזר - מקלעת הקש.
ניתן כבר לראות את השאיפה לעבור מדיקורטיביות מוגזמת, ניואנסית כמקובלת בתקופות ויקטוריאניות, למערכת פשוטה יותר הנובעת משיטת הכיפוף.
ושיטת הכיפוף הייתה כזו:
מדביקים רבדי עץ אשור (beechwood) מחממים, מעקמים לכדי הצורה בתבניות שהוכנו למידות הרצויות ומניחים בצד לקירור. את החלקים מרכיבים בברגים. הדגם הקלאסי הצטמצם לכדי 6 חלקים בלבד.
החשיבות לתהליך האינטגרציה למוצר תעשייתי היא שהופכת את הפיתוח לחדשני כל כך - כסא מעוצב שניתן לשכפל בדיוק פעמים רבות ולאורך זמן, מחומרים נגישים אפשרו מחיר אטרקטיבי. ההובלה שלו, בזכות הבניה הפשוטה, יצרה "קיט" מוכן להובלה של 36 כסאות בתוך קופסאות גדולות הניתנות לשינוע במשאיות ואניות.
הדבק
מיכאל טונט מתעשר, הכסאות נמכרים בהצלחה מסחררת ומאפשרים לו לקנות את מפעל הדבק - מדובר בנגר, אך גם איש עסקים, והוא מבין שהעצמאות תבנה לו את המשך הקריירה. הוא מוציא על הטכניקה פטנט בוינה, אך נכשל בגרמניה, צרפת ואנגליה - מעצמות אירופאיות עד ימינו.
כסא טונט #1
לא רק כסא אלא גם כסא-נדנדה יצר טונט. הכסא הראשון, בעל אלגנטיות הרבה יותר ססגונית שוייך לאימפריאלים מוינה
קישוטי מאוד, אבל עבודת מלאכה מרהיבה שמוכיחה את קצה גבולות הטכניקה האלגנטית הזו.
ב51' זכה במקום השלישי ביריד העולמי על הכסא הוינאי, שהמשיך להתפתח ליריד הבא ב55' שם התקדם שלב למקום השני. התקדמות זו מאפיינת את הגישה החוקרת, הבודקת והמתנסה, ולכן קל להבין מדוע יצר כה הרבה וריאציות, למרות שהגיע מהר יחסית לעיצוב קרוב ויזואלית למראה המוגמר.
כסא טונט #2
בחרתי להראות כסאות מהתהליך כיוון שהעיצוב הוא יותר מרק פיתוח טכנולוגי. הכסא, לאורך כל הסוגים הוא אייקונה בזכות המראה ולא רק החומריות.
את כסא מספר שלוש, למשל, איקאה מציעה בגרסת פלסטיק תחת שם פסאודו-חדש OGLA, ובמחיר שווה (?) לצרכן. אירוניה, אולי שמייצרים כסא תעשייתי זול באופן יותר תעשייתי וזול מהמקור, שנמכר ברווח גבוה בהרבה על כל יחידה משטונט ודאי שיעור לעצמו. על עיצוב וכסף בכלל, אגב, שווה לראות בסרט המצויין ארט אנד קופי.
בכסאות השונים הוא מתייחס גם לאוכלוסיות שונות, כולל ילדים, עוד רמז לעברו המקצועי.
כסא טונט #4
מוזר. נראה כמעט כמו מתקן איומים קטן, לטעמי. החיבור המתכתי של הגלגל צורם, והבסיס התחתות תוחם את הרגליים - אולי כי לא היו יציבות מספיק. דווקא הריקוע שעל המשטח התחתון - רגל הטיפוס על הכסא, מסקרנת.
ושוב, כסא הנדנדה לסבא או סבתא של אותו ילד קטן. לעומת הדגם הראשון של הנדנדה, אפשר לראות הפשטה אגרסיבית.
לבסוף, בכל מקרה ניתן לראות שמספר ארבע-עשרה הוא אכן הטוב שבחבורה, מספיק טוב כדי להקרא על ידי מספר מומחים "the greatest chair ever" ולתת השראה לעיצוב יפה ומדוייק עד היום, בשינויים מודרניים. (כסא טונט מספר 14 וכסא של מוג'י בהשראתו מצד שמאל)
לגבי היריד העולמי - הפיתוח הנ"ל הביא לו את המקום הראשון, בכך השיג את כל שלוש המקומות ברציפות. עקשן ונודניק, קצת, אולי, אבל הדרייב ללא ספק הביא לתוצאות שקשה להתווכח עימן. לגבי המכירות - עד 1930 מכר למעלה מחמישים מיליון כסאות באירופה וארצות הברית - מספר חסר תקדים לאותה תקופה שבה עדיין השתמשו בפריטים עתיקים ומיושנים, ושכמות האנשים בעולם הייתה קטנה משמעותית מהיום.
הסבר קצר וממצה על תהליך הייצור, חלקי הכסא וקצת משפחתולוגיה בסדרה המאוד קולעת אייקונות עיצוב:
אנחנו רואים עוד דוגמאות לטכניקה עד היום, בוריאציות יפייפיות של כיפוף.
וכאן כיסא יפייפה של גרט יאלק שמביא את הכיפוף למקומות אוריגמיים, גם אם ההשראה העיצובית יותר נובעת מהlounge chair של איימס (עוד עליהם, בעתיד).
דוגמא לשילוב הכסאות בתוך חלל ממשי עם מראה מודרני-קלאסי הם עדיין מספקים תוצאות יפות
וריאציה גרפית יותר של מנדיני שעושה טייק על שנות השישים (vitra) על הדרך.
