כסא מספר 14 (כסא טונט) 1859 - מיכאל טונט כמעצב הכסאות הראשון

כסא טונט (כסא מספר 14) של מיכאל טונט מיוחס כפריצת דרך. 

הכסא, בן למעלה ממאה שנים עדיין נראה ברחובות תל אביב ובבתי הקפה - והוא נראה כאילו יש בו משהו מוכר וברור מאליו. פשטות, ניקיון ודקורטיביות שנובעת מהטכנולוגיה פורצת הדרך ממנה נולד - שימוש בדבק וחתיכות עץ מוקצעות בפרס חם לתוך יציקות.

אבל אין דבר כזה יש מאין. לכל דבר נדרש תהליך, וכל כסא בונה כבר את הכסא הבא.
ההצלחה הראשונית של המפעל הקטן של יליד בופארד, ריינלאנד הייתה וריאציה של כסאות ששימשו את הפיתוח החדיש ושילבו מוטיב מרכזי חוזר - מקלעת הקש.

ניתן כבר לראות את השאיפה לעבור מדיקורטיביות מוגזמת, ניואנסית כמקובלת בתקופות ויקטוריאניות, למערכת פשוטה יותר הנובעת משיטת הכיפוף.

ושיטת הכיפוף הייתה כזו:

מדביקים רבדי עץ אשור (beechwood) מחממים, מעקמים לכדי הצורה בתבניות שהוכנו למידות הרצויות ומניחים בצד לקירור. את החלקים מרכיבים בברגים. הדגם הקלאסי הצטמצם לכדי 6 חלקים בלבד.

החשיבות לתהליך האינטגרציה למוצר תעשייתי היא שהופכת את הפיתוח לחדשני כל כך - כסא מעוצב שניתן לשכפל בדיוק פעמים רבות ולאורך זמן, מחומרים נגישים אפשרו מחיר אטרקטיבי. ההובלה שלו, בזכות הבניה הפשוטה, יצרה "קיט" מוכן להובלה של 36 כסאות בתוך קופסאות גדולות הניתנות לשינוע במשאיות ואניות.

הדבק

מיכאל טונט מתעשר, הכסאות נמכרים בהצלחה מסחררת ומאפשרים לו לקנות את מפעל הדבק  - מדובר בנגר, אך גם איש עסקים, והוא מבין שהעצמאות תבנה לו את המשך הקריירה. הוא מוציא על הטכניקה פטנט בוינה, אך נכשל בגרמניה, צרפת ואנגליה - מעצמות אירופאיות עד ימינו.

כסא טונט #1

לא רק כסא אלא גם כסא-נדנדה יצר טונט. הכסא הראשון, בעל אלגנטיות הרבה יותר ססגונית שוייך לאימפריאלים מוינה
קישוטי מאוד, אבל עבודת מלאכה מרהיבה שמוכיחה את קצה גבולות הטכניקה האלגנטית הזו.

ב51' זכה במקום השלישי ביריד העולמי על הכסא הוינאי, שהמשיך להתפתח ליריד הבא ב55' שם התקדם שלב למקום השני. התקדמות זו מאפיינת את הגישה החוקרת, הבודקת והמתנסה, ולכן קל להבין מדוע יצר כה הרבה וריאציות, למרות שהגיע מהר יחסית לעיצוב קרוב ויזואלית למראה המוגמר.

כסא טונט #2

בחרתי להראות כסאות מהתהליך כיוון שהעיצוב הוא יותר מרק פיתוח טכנולוגי. הכסא, לאורך כל הסוגים הוא אייקונה בזכות המראה ולא רק החומריות.

את כסא מספר שלוש, למשל, איקאה מציעה בגרסת פלסטיק תחת שם פסאודו-חדש OGLA, ובמחיר שווה (?) לצרכן. אירוניה, אולי שמייצרים כסא תעשייתי זול באופן יותר תעשייתי וזול מהמקור, שנמכר ברווח גבוה בהרבה על כל יחידה משטונט ודאי שיעור לעצמו. על עיצוב וכסף בכלל, אגב, שווה לראות בסרט המצויין ארט אנד קופי.
בכסאות השונים הוא מתייחס גם לאוכלוסיות שונות, כולל ילדים, עוד רמז לעברו המקצועי.
כסא טונט #4 

מוזר. נראה כמעט כמו מתקן איומים קטן, לטעמי. החיבור המתכתי של הגלגל צורם, והבסיס התחתות תוחם את הרגליים - אולי כי לא היו יציבות מספיק. דווקא הריקוע שעל המשטח התחתון - רגל הטיפוס על הכסא, מסקרנת.

ושוב, כסא הנדנדה לסבא או סבתא של אותו ילד קטן. לעומת הדגם הראשון של הנדנדה, אפשר לראות הפשטה אגרסיבית.

לצורך העניין, התחרות הייתה מאוד מיושנת באופן יחסי לכסאות טונט, כאן מספר דוגמאות דרך הבלוג דיזיין-בום

לבסוף, בכל מקרה ניתן לראות שמספר ארבע-עשרה הוא אכן הטוב שבחבורה, מספיק טוב כדי להקרא על ידי מספר מומחים "the greatest chair ever" ולתת השראה לעיצוב יפה ומדוייק עד היום, בשינויים מודרניים. (כסא טונט מספר 14 וכסא של מוג'י בהשראתו מצד שמאל)

לגבי היריד העולמי - הפיתוח הנ"ל הביא לו את המקום הראשון, בכך השיג את כל שלוש המקומות ברציפות. עקשן ונודניק, קצת, אולי, אבל הדרייב ללא ספק הביא לתוצאות שקשה להתווכח עימן. לגבי המכירות - עד 1930 מכר למעלה מחמישים מיליון כסאות באירופה וארצות הברית - מספר חסר תקדים לאותה תקופה שבה עדיין השתמשו בפריטים עתיקים ומיושנים, ושכמות האנשים בעולם הייתה קטנה משמעותית מהיום.

הסבר קצר וממצה על תהליך הייצור, חלקי הכסא וקצת משפחתולוגיה בסדרה המאוד קולעת אייקונות עיצוב:

אנחנו רואים עוד דוגמאות לטכניקה עד היום, בוריאציות יפייפיות של כיפוף.

וכאן כיסא יפייפה של גרט יאלק שמביא את הכיפוף למקומות אוריגמיים, גם אם ההשראה העיצובית יותר נובעת מהlounge chair של איימס (עוד עליהם, בעתיד).

דוגמא לשילוב הכסאות בתוך חלל ממשי עם מראה מודרני-קלאסי הם עדיין מספקים תוצאות יפות

וריאציה גרפית יותר של מנדיני שעושה טייק על שנות השישים (vitra) על הדרך.

רומיו סוזי ביצע חידוש קונקרטי בעיניי לחומריות פלסטית בכסא בעל מיתוג "בילו בילו"

ואילו כאן עיקרון כיפוף העץ יוצא מקונטקסט של עולם הריהוט ומראה שמכאניות והעץ הם עדיין מודרניים למראה, והכיפוף נותן את תחושת האלגנטיות הקושרת.

לסיום, בית קפה דיגיטלי- רינדור של כסא #14, שמייצרת טקסטוריאליות מעניינת בפני עצמה.

הכסא הראשון יצר לדרך.

ההשפעות ייראו באופן מידי, ועולם הכסאות יעבור שינוי מהותי ודרסטי בהתייחסותו לפריטי בית ויום יום שעדיין נראים בימינו.

ניתן לקבל עדכונים על פוסטים ישירות למייל בהרשמה.
אתם מוזמנים להגיב ולשתף או ליצור איתי קשר בפייסבוק.