השנה היא 1926, והאדריכל ומעצב מארט סטאם (Mart Stam) מתחיל לשחק ולבדוק צינורות מתכת מצופים בכדי ליצור כסא פורץ דרך בגישתו - כסא המבוסס על עקרון קנטילבר Cantilever . עקרון זה משתמש בנקודת תמיכה אחת שמייצבת את הקונסטרוקציה בזכות עקרונות פיזיקליים של קשיחות וגמישות החומר וחלוקת משקל בתוך המערכת - עקרון זה הושאל מעולמות ארכיטקטוניים ובא לידי ביטוי בהיפרדות מהרגליים האחוריות בכסא.
הכסאות, גם וללא תמיכות יד יוצרו לראשונה בשטוטגרט ובהמשך נרכש הדגם על ידי מיודענו מיכאל טונט
הדגם, שהיווה השראה ראשנית גם למרסל ברוייר ומיס ואן דה רוהה (עוד עליהם בהמשך), השפיע גם על ריטוולד לזנוח את גישת הצבע ולעבור לטפל בצורניות, קומפוזיציה ונוכחות בחלל באופן חדיש לגמרי.
אם סטאם התייחס לעקרונות הפיזיקליים המורכבים ליצירת כסא די "משרדי" ופשוט, הרי ריטוולד נעזר בהן לכדי עיצוב כסא בעל מראה אייקוני בלתי נשכח.
ארבע פלטות עץ דבדבן ושתי מוטות תומכה מייצרים איזון מושלם
המחברים הם כמובן החלק המעניין שמאפשר את המערכת הזו, והם מתוחכמים מחשבתית למרות שכבר היו מקובלים בעולמות נגרות ובניין. "זנב-סנונית" בעברית, או dovetail joint באנגלית, נקרא כך על שם המראה הציפורי של הגימורים.
החיבור המוצלח בא לידי ביטוי בחלק הגבי, ואילו האלכסונים נוצרים על ידי מוט משולש ומערכת דיבלים פנימית.
מחבר חכם שמשתלב באופן בגריעה אינטגרטיבית ודיבלים מחזקים לסירוגין
חתיך סכמטי מגלה את כלל המערכת
המחשבה המקורית שהובילה את העיצוב של חריט הייתה שימוש בחומר אחד, המשכי וקבוע שיהיה חלק גאומטרי אורגני בחלל שהוא תופס. האמת שהוא הציע את הכסף גם כשולחן צד, אבל הנטייה הטבעית לרצות לבדוק את כוחו של הכסא לשאת את משקל הגוף כנראה הכריעה לטובת שימושיותו ככסא.
הזיג-זג מתחיל לדמות לנו "מודרניות". יש בו משהו מכסא הבאר - אותו אלכסון שנותן לרגליים לנוע באופן אורגונומי אחורנית. הזווית של התומכה האחורית היא של 90 מעלות - משענת קלה בלבד - כלומר שוב, בדומה לכסא אדום-כחול ריטוולד כופה עלינו ערנות ויציבות כשאנחנו רוצים להנות מכסא שלו.
האלכסון הדינמי לעומת המשטחים המקבילים נשאר נאמן לעקרונות ה"דה סטיל", ובוחן במינימליות חומרית שרטוט כמעט דו מימדי של Z. כמה מעט צריך בשביל לשבת. הרבה לפני הפאבליון בברצלונה של ואן דה רוהה, יוצר כאן לראשונה ריטוולד גישה מפשטת ומסננת של less is more. אם הציבור רגיל שכסא זה כסא זה כסא, ריטוולד מכה את העולם, בפעם השניה ברציפות, בשינוי מחשבה מהותי על מה הוא עיצוב, מה הוא רהיט וכיצד הוא משתלב ומתכתב עם החלל שסביבו.
חלל בעיצובו של ראמון דה אבאדאל בספרד. הכסא נותן מראה נקי מאוד שממשיך את הקוים הטבעיים של הרצפה והקירות וניתן להצמידו לשולחן לצמצום המקום שהוא תופס.
אגב, לא כל מערכת "מינימליסטית" עובדת עם הכסאות. אולי בגלל שהכסא כל כך אייקוני ומייצר כל כך הרבה דרמה צריך לאזן אותו או להחזיר אותו לפרופורציונליות של כסא, ולא יותר.
את השפעות הכסא אנחנו רואים דרך כסאות מפורסמים אחרים בהיסטוריה, כגון הפאנטון, שאף שאף, בדומה לריטוולד, לשימוש חומרי ורציץ אחד, אולם השתמש בפלסטיק ויציקה - שימושים מודרניים שהתאפשרו בשנות השישים-שבעים.
גם כסא במבו bamboo מנצל גמישות חומרית לייצור מערכת מבנית דומה, אך בעלת גימורים רכים (ומתחנפים) יותר.
מעצבת העל זאהא חאדיד, ייצרה את אחד מכסאות מחווה היפים בעיניי עבור סאואיה מורוני.
z-chair ממתכת משוייפת ביציקה אחת, תוך שמירת דינמיזם וקוויות בעבודה שהיא אומנות לפחות כפי שהיא עיצוב.
וריאציה מצועצעת יותר של קטרינה סוקולובה גם כאן, ועוד עיבוד פוטוריסטי של ברוס גריי .
תהליך הייצור וההרכה המלא , היום בבלעדיות של חברת קאסינה, מפורט במלואו כאן.
השחרור המחשבתי, תחומי העניין וההחלטות המודעות שקיבל ריטוולד בתהליכי העבודה שלו מבדילים אותו מהרבה מעצבים בני תקופתו. הוא ללא ספק "הזניק" את המראה המודרני קדימה, ובשנים של פיתוח טכנולוגי בעקבות המלחמות, הצליח לנצל מחברים ורעיונות מעולמות שונים לבנייה ועיצוב של דגמי כסאות שקוראים תיגר על התפיסה הפשטנית שהייתה מקובלת עד אז.
הסופרימטיבים והקונסטרוקטיביסטים שעמדו בפתח, ובמקביל המינימליזם הארופאי\אמריקאי יקחו את עולם העיצוב למקומות שנראים עד היום בחנויות פופולריות כגון האביטאט, פרימיטיב, סוהו וכו' - אבל ללא ספק ריטוולד תופס את המקום הראשוני בהיסטוריה של עיצוב כסאות בזכות עיצוב מינימליסטי ומהודק כל כך.
ניתן להרשם לעדכונים במייל.
אשמח לתגובות, הערות ושאלות גם בפייסבוק.
No comments:
Post a Comment