טכניקות, תפיסת חפץ במרחב וייצור נרחב ושיטתי - כלל המאפיינים הללו הופכים להיות חוקי המשחק החדשים בעיצוב כסאות. כבר לא מדובר רק בחפץ יפה, זה ברור - מדובר בחפץ שכל מרכיביו אסטתיים, הגיוניים.מיכאל ברוייר משלב שני חומרים קיימים - רצועות עור\לבד, ואת הפרופילים העגולים (מוטות) מצופי כרום שפיתח מארט סטאם.
התוצאה - עכשיוית להפליא - כסא B3.
השנה - 1925
ההשראה - כידון אופניים מדגם אדלר.
היתרונות שהוא זיהה - חומר קל, בעל יכולת יציבות גבוהה ויכולת כיפוף ופיתול מתאימים בדיוק לסגנון הרלוונטי לתקופתו. השילוב עם רצועות מייצר קונסטרוקציה חזקה להפליא ובאותה העת - כסא לאונג' נוח מאד.
אפשר לראות בפרופיל הכסא בבירור את המבנה הריבועי הטהור, את המשולש ישר הזוית, את המשחק הקומפוזיציוני בין קו ומשטח - נעים מאד לעין להתבונן בכסא. חלק מיתרונות השימוש באלמנטים בסיסיים-גאומטריים הוא ביכולת להעניק המון כח לכל אחת מהצורות. משטחי המלבן של הרצועות והיחסים ביניהם מאוזנים להפליא.
מרסל, מרצה בבית הספר הגרמני לעיצוב בדסאו, הקדיש את הכסא (וגרסא מותאמת אישית) לקולגה וידידו וסילי קנדינסקי, הצייר המפורסם והשם דבק במודל.
אומנים גדולים, מפרסמים זה את זה, מסתבר.
הכסא שווק על ידי חברת טונט תחילה, ולאחר כמה סבבים וזכויות הפצה, הועבר לייצורה של חברת קנול הניו יורקית (מייצרת רהיטים של מיס ואן דה רוהה, פראנק גרי ופלורנס קנול). כיום תוקף זכויות היוצרים פג והוא נמכר גם במאתיים פאונד - מחיר לא רע עבור פיסת קלאסיקה.
ברוייר מעצב גם גרסא מתקפלת של הכסא, בעיניי נחותה משמעותית בחלקה העליון והגס, אבל מעניין שהרגליים בתצורת איקס מזכירות מאוד את אחד מהכסאות הבאים שלנו - כסא ברצלונה.
הכסא מגלם תכונה באוהאוסית עליונה - "מינימקס". היכולת לייצר ממינימום החומר את מקסימום האפקט. גאונות העיצוב היא בשילוב החומרי, בבחירת משטחי הצבע הנעימים (הכסא שווק תחילה בשחור, לבן וגווני חום) ובמפגש המאד חם בינהם. החללים הנגטיביים - ה"מרווחים" מאפשרים למערכת לנשום ולהרגיש קל. המילה "מינימליזם" שואפת להופיע שוב - אבל הכוונה לא הייתה לצמצם פרטים מיותרים כפי שעשה ריטוולד ב"זיג-זג" אלא למצוא מלכתחילה קומפוזיציה שלמרות המורכבות שלה, מרגישה אורגנית.
כתוצאה מאלה - הכסא נראה מדהים בחללים שדומים לו - פתוחים, מאווררים, נטולי קישוטיות.
אם הייתי צריך לאמר דבר אחד "כנגד" הכסא - הוא חסר חוש הומור. מדובר בכסא רציני לחלוטין, שמופיע במקומות רשמיים, ומשרה אווירה של ביזנס.
אולי הצילום הזה מצליח לתפוס את הרצינות הזו במקום מסויים של סאדו, של עור ומתכת כחומרים גסים.
הקשיחות הזו מנעה ממנו הצלחה מסחרית לעומת כסאות אחרים שמופיעים בבלוג, אבל הגישה החדשנית שלו בהחלט מצדיקה את מקומו בפנתאון העילית של עיצוב כסאות.
No comments:
Post a Comment